החלטה בתיק תא"ח 1673-01-13

1.      המבקשת הגישה תביעה זו כנגד הנתבעות לפינוי מושכר לפי פרק טז' 4 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984.            
בית המשפט קבע את הדיון בתובענה ליום 26.5.13.          
ביום 19.5.13, הגישה המבקשת, התובעת בקשה למחיקת התביעה ולפסיקת הוצאות.
בית המשפט הורה על מחיקת התביעה לבקשת התובעת ונותר להכריע בסוגית ההוצאות.

2.      המבקשת טוענת, כי בהתאם להסכמי השכירות היה על המשיבות לפנות את הנכס עד ליום 31.12.12. בפועל הנכס פונה רק ביום 12.5.13 בחלוף למעלה מארבעה חודשים.           
בנסיבות אלה, ברור שהיה מקום להגשת התביעה, למרות שנוכח מועד הדיון שנקבע, לא היה מקום לקיים את הדיון.            
לטענתה ראוי לחייב את המשיבות בהוצאות, בגין העובדה שבאופן פסול וחד צדדי המשיכו להחזיק במושכר בניגוד להסכמי השכירות, המבקשת נאלצה לשכור שירותי עורך דין, ולהגיש את התובענה ולכן נגרמו לה הוצאות משפט משמעותיות, נוכח התנהלות המשיבות.

3.      המשיבות בתגובתן מציינות, כי בין הצדדים ישנה מערכת יחסים ארוכת שנים, בה נשכרו מבנים רבים. השכירות נשוא הליכים אלו החלה לפני כ- 13 שנה ולא אחת בעבר נחתמו הסכמי שכירות גם בדיעבד.        
לאחרונה חלה הרעה ביחסי הצדדים, עקב דרישת המבקשת להעלות את דמי השכירות ולכן ביקשו המשיבות פרק זמן להתארגנות בטרם יפנו את הנכס, והודיעו מראש עוד בכתב ההגנה, כי יפנו אותו עד 10.5.13.          
לטענתן, התנהלות זו של המבקשת, בהגשת התביעה יום לאחר תום ההסכמים מבלי לאפשר תקופת התארגנות, נגועה בחוסר תום לב ומחייבת לדחות את הבקשה.

4.      המבקשת בתשובתה מציינת, כי כחצי שנה לפני תום תקופת השכירות, ביום 24.6.12, פנתה למשיבות והודיעה להן כי לא תחדש את הסכמי השכירות לאחר 31.12.12. לאחר מכן נשלחו מכתבים נוספים. לפיכך, אין ממש בטענה כאילו המשיבות הופתעו בסוף חודש דצמבר, כאשר נתברר להן כי השכירות תסתיים. היתה בידי משיבות תקופה ממושכת של ידיעה מראש כי ביום 31.12.12 תסתיים תקופת השכירות, ולמרות זאת לא פינו את הנכס במועד. התנהלות המבקשת בהגשת התביעה נעשתה איפוא כדין ובתום לב.

5.      מחד גיסא, צר הדבר כי הצדדים לא השכילו לבוא בדברים טרם הגשת התביעה בניסיון לחסוך את ההוצאות שבהגשתה, בעיקר נוכח מערכת היחסים הארוכה בין הצדדים.          
מאידך גיסא, התנהלותן של המשיבות בכך שעשו דין לעצמן ונשארו בנכס בתום תקופת השכירות, למרות התכתבויות שנעשו קודם לכן, אילצה את המבקשת לפתוח בהליך זה הכרוך בהוצאות ניכרות.

6.      באיזון שבין טענות הצדדים נראה לי כי יש מקום לפסיקת הוצאות. בדרך כלל כאשר צד מגיש תובענה והצד השני מסכים למעשה עם האמור בתובענה, יש מקום לפצות את הצד התובע, ואולם, בגובה ההוצאות אביא בחשבון את טענות הצדדים ואת העובדה שבסופו של דבר לא נערך דיון.

7.      אני קובע איפוא כי המשיבות ישלמו למבקשת הוצאות ההליכים בסך 2,000 ש"ח.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, י"א תמוז תשע"ג, 19 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה